RSS
 

נופת צופים

05 23:15
נערת צופים

נערת צופים

קרני השמש חדרו מבעד לוילון שעה שהתעוררתי, העפתי מבט סביבי, סוקר בעיני את החדר, הכול בדיוק כפי שהיה: שידה, ארון, מחשב, רונה… ואז זה הכה בי, המסיבה של אתמול, ריקודים, שתייה, ו… רונה!   האמת שפגשתי אותה ממש במקרה, היא הייתה חניכה שלי בצופים, ואתמול היא קפצה אלי לבית ללילה של כיף בלבד. אני יודע, אני יודע זה נשמע נורא, אבל מה לעשות… אני לא יכול להתכחש לעובדה שהייתי בצופים. הבטתי בה, היא הייתה בעלת שיער שטני עם נמשים, נמוכה וחמודה.


אני קם לשירותים, מוציא  את האיפון מן המטען  ומחייג, "הלו" נשמע קולו של לירון מעברו השני של הקו, כנראה הוא ישן לפי קולו העבה והסקסי (אני לא gay, לירון הוא זה שערך את הבלוג). לפני שאני ממשיך בסיפור אני חייב להתוודות: הבלוג הזה נכתב מכמה סיבות כשהעיקרית מבניהן היא, "לירון". את לירון אני מכיר בערך מכיתה ה', ומאז הוא יועצי האישי, וחברי הקרוב ביותר. שנים על גבי שנים אני נעזר בלירון ובעצותיו. עד היום אני לא שוכח איך הגעתי בעזרתו האדיבה לבית הקברות, בחולון, וגם זה היה רק בגלל שהוא המליץ לי לקחת קו 85, ולא 83 כפי שתכננתי בהתחלה כדי להגיע לאזכרה של סבתא שלי. באותו יום גורלי בו התעוררתי ורונה לצידי, התקשרתי ללירון לשאול בעצתו. לירון שכנראה מאס בנשיאת נטל הייעוץ לבדו, העלה את הרעיון לפתוח בלוג, בו אוכל לחשוף את סיפוריי, להתייעץ ולשתף אתכם הקוראים בהם. אני, בתור אדם ששיקול דעת מעולם לא היה הצד החזק שלו, החלטתי להרים את הכפפה שהושלכה לעברי ככאפה, ולפתוח את ליבי בפני כל אדם שירצה לחוות את דעתו העשירה. עיקר הייעוץ יהיה כמובן לגבי מה שנקרא "המין היפה", או "המין החכם", או "המין שאינו יודע לנהוג". אני בטוח שגם אם את, שקוראת עכשיו את הבלוג, ומעולם לא יצאת לדייט, ושימי השישי שלך חולפים במהרה בללמוד חשבון אינפיניטסימלי, או אפילו אתה שיושב כעת מאחורי המסך עם גליל נייר טואלט, קרם ידיים, וכ-30GB  של סרטי "איכות" על המחשב, אפילו אתם תוכלו לעזור לי להגיע אל היעד הנחשק… חברה רצינית. נו, אתם יודעים כזו שישנה אצלך בבית לפעמים, או כזו שמקימים איתה יחסי מין, אפילו כזו שאפשר לראות איתה סרט, וללכת לאירועים משפחתיים. אני מסתכל סביבי, ולבי מתמלא חלחלה כאשר אני מביט בכל זוגות האנשים המאוהבים מדלגים להם בידיים שלובות ברחובות העיר. הקנאה שבוערת בי בזמן שזוג מתמזמז על הספסל בגינה הציבורית מוציאה ממני את הצדדים האפלים ביותר שלי  (שזה אומר מבט מלא תיעוב, ופליטת מלמול לזה שעומד על ידי "גועל נפש יש פה ילדים קטנים")  לפני שאמשיך בסיפור בו פתחתי את הבלוג כדי לבנות מתח. אציין כי הסיפורים שמובאים לכם כאן הם אמתיים לגמרי, ומעתה יתעדכנו סיפורים בזמן אמת  (אני אשתדל, אני מבטיח!). יהיו מקרים בהם תפערו את הפה בתדהמה, ותאמרו לעצמכם "אף אחד לא יכול להיות כזה מטומטם",  אבל… חברים יקרים, תמיד יהיה מי שיפתיע אתכם… ובמקרה, האדם הזה שיפתיע הוא אני, ג'וני, סטודנט במכינה למשפטים באונ' ידועה בארץ, בן 23 מאזור המרכז, פנוי לקשר (ואם לא הבנתם את זה עדיין המצב קשה), ומרגע זה אתם תעזרו לי להגשים את חלומי, זה שהזכרתי מקודם  (לא אחזור על זה כדי לא להישמע נואש.. נו הקטע עם החברה וכל זה), ואחרי שהכרנו אפשר לחזור לסיפור על רונה…

בסופו של דבר רונה התעוררה, דיברנו קצת בנעימים, והקפצתי אותה לביתה. היא הדביקה לי נשיקה מעלפת על השפתיים, שגרמה ללב שלי להחסיר פעימה. נשקתי אותה חזרה, ולפני שיצאה מהרכב הביטה בי בענייה הירוקות היפות, ואמרה "היה נכון, ראשג"ד (ראש גדוד בצופים)  סקסי שלי", ויצאה מהרכב. קשה לתאר במילים את הבחילה שהרגשתי כאשר שמעתי את הביטוי "ראשג"ד סקסי שלי". ישבתי באוטו במשך 10 דקות מנסה להבין מה קרה פה הרגע, בחורה שעוד שנה משתחררת מהצבא, זאת אומרת כבר שנתיים אחרי שעזבה את התנועה, נפרדת לשלום ממני בחור בן 23 , זאת אומרת שש שנים אחרי שעזבתי את התנועה, במילים "היה נכון". באומץ רב החלטתי להתעלם מ"הנפילה" שלה, והשלכתי את ההתבטאויות שלה על העובדה שהיא באמת לא ראתה אותי מתקופת הצופים, ואחרי הכול… אני באמת הייתי ראשג"ד סקסי. יום למחרת אני מתעורר ב- 8:00 בבוקר לרינגטון הנפלא, ולקולה הערב של ליידי גאגא שבקע מהאיפון שלי, השם "רונה" הופיע על הצג, ואני בתמימות של כבש ב"קאסה דה ברזיל" לוחץ על כפתור ה"ענה", ואמרתי "אהלן רונה", בשמחה יתרה, "הלו" נשמע קול מביוש ועדין. דיברנו קצת וקבענו להיפגש אצלה בבית, ומשם אמרה שהיא תיקח אותי למקום מיוחד. מחשבות על מקומות רומנטיים אפשריים צצו במוחי. השעה הייתה שבע בערב הגעתי לביתה, ודפקתי בדלת. אני הייתי לבוש במכנסיים מחויטים, וחולצה מכופתרת שאני אוהב במיוחד, הדלת נפתחה, והיא עמדה מולי לבושה ב… ג'ינס קצר, וחולצת טריקו? "עוד לא התארגנת?" שאלתי, והיא רק חייכה ואמרה שאנחנו הולכים למקום שלא צריך לבוש חגיגי במיוחד. נסענו קצת בעיר הולדתי, ולאט לאט הבנתי לאן היא לוקחת אותי, לשבט של תנועת הצופים. הגענו לשם, והתיישבנו על אחד הספסלים. בשלב הזה כול הערב נראה לי מיותר ומבוזבז, לא הבנתי מה הקשר עכשיו של השבט הישן לערב שהיינו אמורים לבלות בפרטיות. לאחר כמה זמן של דיבורים, נשכחה ממני העובדה שאנחנו בשבט הישן, ואפילו התחלתי ליהנות מהנשיקות והשיחה הזורמת, אולם האווירה הרומנטית לא נמשכה זמן רב. בעוד אנחנו יושבים על הספסל, קול צעקות נשמע מכיוון אחד החדרים בשבט, צעקות לא ברורות של… ילדים?  כאשר אוזני התרגלה לרעשי הרקע ולצרחות, הצלחתי לזהות שיר, סליחה… טעות שלי… לא שיר כי אם מה שנקרא בז'רגון הצופי "מורל". לא היה זה סתם, "מורל", כי אם "מורל"  צעקני במיוחד. מקור הרעש התברר לי כקבוצת "צופיפניקים" שחזרו מגיחה, "אולי נלך מכאן" הצעתי, אך  דברי נבלעו בצעקות נוספות של עוד קבוצת ילדים שהגיעה כדי להפוך את הדייט הזה לגרוע עוד יותר. היא מצידה נורא התלהבה, ואני חייב להודות ש"האש" שבערה בעיניה כאשר שמעה את צווחות המורל המרגיזות דיי הפחידה אותי. אני מצידי, רציתי למות, רק חשבתי על איך אני מסיים את הערב הכושל הזה, וחוזר הביתה לקחת שני כדורי אקמול, וכדור אחד של  9מ"מ בראש, אם בעבר (כשאני אומר בעבר אני מתכוון לכיתה ד')  שירי המורל, והצעקות הללו  נראו לי מגניבים, כעת זה נשמע לי כמו חלק מטקס התבגרות של שבט "הקינשאסה" השוכן בדרום-מזרח קונגו. סירבתי לקחת חלק במהומה הזאת. המשך הערב עבר בזחילה, ואני נוטה לחשוב שנראיתי יותר שמח מאיך שהתכוונתי להיראות כי בסוף הערב היא אמרה: "היה כל כך כיף, ראיתי ששמחת להיזכר בתקופה הזאת".

בשלב הזה כבר הבנתי שאני חייב לחתוך, ונחשו מה? לא חתכתי. הבאתי על עצמי עוד שבועיים של דיבורים, ושיחות על הצופים, עד שלבסוף חתכתי. מאבחנה פסיכולוגית שלי, הבחורה סובלת מרגרסיה חמורה. אמרתי לה שאנחנו בשני שלבים שונים בחיים, ושאולי היא צעירה מדי עבורי.
הבנתי משהו על החיים, ועל מערכות יחסים בכלל מן הקשר הזה, הבנתי שלא שיקרתי כשאמרתי לה שהיא צעירה מדי עבורי, אולם לא דיברתי על פער בגיל, דברתי על פער מנטאלי, וזה פער אחד שקשה לגשר עליו יותר מכל פער בגיל.

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.

  1. ערן

    14 במאי 2011 ב- 2:21

    לדעתי פער מנטאלי באמת הרבה יותר קריטי מפערי גיל. גיל הוא בסך הכל ספירה שיכולה לרמז על פער מנטלי, אבל הפער המנטאלי, אם הוא קיים, זה משהו שאי אפשר להתעלם וסביר שיגרום להרס הקשר במידה והפער בעיני אחד הצדדים גדול או מורגש מדיי.

     
  2. צליל

    17 במאי 2011 ב- 19:54

    חחחחחחחחחחחחחחחחחח
    אתה צריך לשנות את המקצוע מעורך דין לכתיבה!!!