RSS
 

דייט באוטובוס

07 18:26
אוטובוס הקסמים

אוטובוס הקסמים

שוב אני, ג'וני, חזרתי אליכם לאחר שבוע דיי ארוך. האמת שאני כבר כמעט שנה באוניברסיטה, ויצאתי כבר עם כמה וכמה בחורות, אולם עם אף אחת זה לא נמשך יותר משלושה דייטים במקרה הטוב. אני רוצה לחזור למקרה שקרה לפני כמה חודשים, והוא יחסית טרי בראשי. היה זה סוף סמסטר א', ואני בדיוק חזרתי באוטובוס לביתי ממבחן של כמה שעות. האוטובוס כרגיל בשעות הערב מלא עד אפס מקום, ואני הייתי צריך לעמוד, כדי לא לתפוס למבוגרים ממני מקומות. לאחר זמן מה של נסיעה התפנה קצת מקום והתיישבתי על אחד מהמושבים הזוגיים. העפתי מבט חטוף למושב שליידי וקלטתי את הבחורה המושכת ביותר שראיתי. היא הייתה עם שיער שחור ארוך גולש, ועניים חומות שהיו קצת סגורות (קשה לי לתאר זאת בכתב אבל היה לה מבט קצת רדום), היא שידרה סקס אפיל שכבש אותי, והיה לה מחשוף עמוק שכבש אותי עוד יותר.

ההתלבטות החלה, רציתי להגיד משהו, להתחיל בשיחה, אבל פחד ישן ומוכר השתלט עלי, הביישנות הזו… אני פותח את הפה… ולא מצליח להוציא מילה. האוטובוס מתקדם, אני מרגיש את הלחץ הזה של "אני עומד לרדת, ואח"כ אצטער על זה שלא אמרתי משהו". אמרתי לעצמי בראש "קדימה ג'וני, התמודדת עם מחבלים בעזה, אתה לא יכול לפנות לבחורה?!". פעלתי, פלטתי אנחת תסכול קולנית ואמרתי "האוטובוסים האלה! זה ממש סיוט לנסוע בשעות הללו". יצאתי אידיוט, ידעתי, אין סיכוי שזה יוביל למשהו! אבל להפתעתי הרבה במקום להתעלם, לברוח, להתקשר למשטרה, או לרסס עלי גז מדמיע, היא ענתה "כן, אני ממש סובלת בנסיעות הללו". משם השיחה כבר זרמה.

מסתבר שקוראים לה אריקה, והיא סטודנטית לתואר שני בביולוגיה, בת 24. דיברנו במהלך הנסיעה, על אף שהיה לי חוסר ביטחון מהעניין שאני בקושי סטודנט לתואר ראשון, והיא כבר בתואר השני שלה, אבל הצלחתי להתגבר עליו ובקשתי ממנה את מספר הפלאפון שלה. היא הסבירה לי שגנבו לה את הפלאפון וביקשה את שלי. אני הייתי בטוח, שהיא פשוט מצאה דרך טובה להתחמק מלהביא לי את המספר. כתבתי לה את המספר שלי על היד, בדיוק כשכבר הייתי אמור לרדת, היא עצרה אותי ואמרה "תיקח את "הספרפנים" (פייסבוק) שלי ליתר ביטחון" כתבתי על היד את שמה באנגלית, ובאתי לרדת מהאוטובס, כשהיא עצרה אותי שוב ואמרה "אריקה כותבים עם E לא עם A". יצאתי אידיוט (בפעם השנייה, והבלוג רק התחיל ככה שיש למה לצפות) שיניתי את האותיות ו… כמה נפלא! גיליתי שפספסתי את התחנה שלי.

כשירדתי מהאוטובוס תחושתי הכללית הייתה טובה, וזאת למרות שהלכתי כמה קילומטרים טובים ברגל. עוד באותו היום כבר הוספתי אותה ל"ספרפנים", וכדי לא להראות לחוץ שלחתי לה הודעה "מחכה לשיחה ממך", וגם הוספתי חייכן (סמיילי), כדי שלא תטעה חס וחלילה באשר לטון ההודעה.

יום שישי שעת צהריים מוקדמת אני מקבל שיחה ממספר לא מזוהה. הבנתי שזו היא וגייסתי את הטון הכי רגוע ושליו שמצאתי, כשעניתי "הלו", שמעתי את קולה של אריקה, ובכל זאת שאלתי "מי זה?" (פעם שלישית של טמטום), ואפילו לא "מי זאת?" (פעם רביעית). השיחה הייתה די תקועה, ובמהלכה הבנתי שהיא לא עשתה צבא (כן כן מכרתי את העקרונות שלי בשביל סרט עם בחורה, ועוד שילמתי עליו). קבענו לצאת לסרט, משהו רומנטי עם אדם סנדלר, וג'ניפר אניסטון.

נסעתי אליה בערב, והיא יצאה מביתה. היא הייתה יפה, אבל יותר מהיופי, היה לה סקס אפיל של כוכבת פורנו. נשמתי נעתקה שעה שהיא נכנסה לרכב, ונשקה על לחיי. הגענו לקניון, "את רעבה?" שאלתי בג'נטלמניות, "כן, מאוד" ענתה. לאחר דיון באיזו מסעדה נשב היא הציעה "מוזס" ואני זרמתי (פעם חמישית), אני הזמנתי המבורגר קטן (מה לעשות סטודנט), והיא הזמינה, למורת רוחי, המבורגר ענק, "אתה לא חייב לשלם עליי" אמרה לאחר שהזמנו חשבון, ואני שילמתי. הגענו לסרט, ונראה היה שיש כימיה טובה, אם תשאלו אותי על מה היה סרט, סביר להניח שלא אוכל לתת לכם תשובה הגיונית, וזאת משום שהיינו עסוקים אחד בשנייה, ואני חייב להגיד שהנשיקות שלה היו מדהימות, מלאות תשוקה, ומעוררות. משנגמר הסרט נסענו לביתה, היא לא הציעה לי לעלות, נו.. דייט ראשון, ואני חשבתי שסוף סוף מצאתי את הבחורה המושלמת.

יום למחרת חיכיתי לא התקשרתי עד הערב, וזאת למרות הלחץ שהפעלתי על עצמי. בשבע בערב התקשרתי, ונראה שהיא חיכתה לשיחה ממני כי היא אמרה "חיכיתי לשיחה ממך". היא רצתה שנקבע למחר, קבענו שהיא תבוא אליי, זאת היא שיזמה את הרעיון, ואני קיבלתי אותו בברכה. קרצפתי את החדר מהיסוד, ודאגתי שהכול יהיה מסודר עד לפרט הקטן ביותר (זה לקח לי 4 שעות בערך), התקלחתי, התגלחתי, התארגנתי בלבוש הכי יפה שיכולתי ללבוש, אבל שעדיין ישדר "הכול בשגרה".

21:00 היא מתקשרת, אני עונה, "היי מאמי, אני ממש מצטערת אבל צצו כמה בעיות במעבדה, ועל כן לא אוכל להגיע היום". ניתקתי את השיחה, תחושת הציפייה שמילאה אותי קודם, הפכה לתחושת ריקנות. שיחה נוספת, זו היא, אני מרים, "מאמי, חשבתי שאולי נקבע כבר למחר". רקדתי סטפס מאושר, אך עניתי לה "כן, זה יהיה נחמד", מנסה לשדר אדישות. "אני כבר מחכה בקוצר רוח" אמרה לי, וניתקה. בבוקר לא הצלחתי להתרכז בלימודים, כל הזמן חשבתי רק על הערב.

שעת צהריים, קולה של ליידי גאגא נשמע מכיוון הנייד, אני עונה. "מאמי, אני ממש מצטערת, אבל יש לבן דוד שלי יום הולדת היום, ואני צריכה לעזור לאימא שלי לבשל". אני מרגיש את הדם זורם לכיוון הראש, ואת העורק ברקה מתחיל לבלוט, ולפעום בקצב. "טוב", עניתי מנסה להישאר רגוע. "מחר בטוח נוכל להיפגש, אני כבר לא יכולה לחכות".

עקב האירועים האחרונים נאלצתי לעשות את הדבר שאני הכי שונא, וזה לחשוב. בראש התרוצצה המחשבה הבאה, "אם היא לא רוצה אותי, אז למה היא כול הזמן דואגת לקבוע איתי?" הרי היא יכלה להגיד נדבר כבר, ולא להתקשר. פניתי לחברי הטוב לירון. כן, גייסתי את טובי המומחים כדי למצוא הסבר לתופעה – אך ללא הועיל. הדייט השני פשוט מיאן להגיע! קבענו… שוב פעם, ונחשו מה? היא הבריזה. התופעה נמשכה כמעט שבועיים בהם היא זו שמתקשרת, אך גם מבטלת בדקה ה-90. עד שהתקשרה, יום שישי בו שוב היינו אמורים להיפגש, "יש משהו שאני חייבת להגיד לך", אמרה לי ואני כבר ידעתי מה הולך לבוא. "אתמול דיברתי עם האקס שלי", יופי לך, חשבתי לעצמי בילדותיות. "תראה אני והוא בחיים לא נחזור, אבל גיליתי שיש לי עדיין רגשות כלפיו" (יומיים אח"כ הם כבר היו יחד), "אוקי" אמרתי בצורה לא אכפתית.

"אז מה נעשה?" שאלה, ועכשיו אני רוצה לשאול אתכם, מה לעזאזל היא ציפתה שאני אגיד לה?? מה זאת השאלה הזו "מה נעשה?" מה כבר אפשר לעשות? לשחק דוקים? לרקוד סמבה? אמרתי לה בפשטות שכדאי שהיא תיקח לעצמה זמן להתאפס על הרגשות שלה.. דבר אחד טוב כן יצא מהסיפור. כשראיתי אותה ואותו באוניברסיטה שבוע אח"כ, הבנתי שלא תמיד תואר, והשכלה מעידים על איכות הבן אדם. אני ששמעתי שהיא לומדת לתואר שני בביולוגיה הנחתי מייד שהיא בן אדם איכותי, עוד לפני שהכרתי אותה באמת.

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.