RSS
 

אהבה ראשונה

18 21:41
firstlove

אהבה ראשונה יכולה לבוא בגילאים שונים

אתם זוכרים את אהבה הראשונה שלכם? אני לא מדבר על כיתה ה'-ו', שמשחקים אמת או חובה עם החברים. אני מדבר על בחורה, ש"הקליק" בנכם היה כל כך גדול, עד שהרגשתם שהיא הבחורה איתה תבלו את שארית החיים. אני מאמין שכמעט כל אחד חווה את התחושה הזו בעבר הרחוק, אך אצלי המצב שונה, אני חוותי את התחושה הזאת ממש לא מזמן, לפני כשנתיים בערך בזמן שיצאתי לשליחות מטעם הסוכנות היהודית לארה"ב. אני, שבדיוק השתחררתי מהצבא, כמעט חודשיים אחרי שירות קרבי במבצע, "עופרת יצוקה", הייתי מבולבל באשר למסלול בו אלך בחיי, לכן בחרתי לצאת לשליחות של שלושה חודשים בארה"ב, ושם בפעם הראשונה הבנתי מה זה להיות מאוהב.

הפעם הראשונה שראיתי את ליאת הייתה בסמינר הכנה לשליחות, היא הייתה עצבנית,  ממורמרת (בדיעבד הייתה לה גם סיבה טובה) וממש, אבל ממש לא הטעם שלי בבחורות. אני תמיד נמשכתי לבחורות רזות, חיוורות ובעלות שיער בהיר וחלק, ואילו היא הייתה מלאה, מתולתלת ושחומה. אפשר לומר שהיא בדיוק ההפך מהבחורות איתן הייתי רגיל לצאת, אולם כבר באותו יום בו נפגשנו לראשונה, הייתה לנו שיחת נפש קצרה. הקשר בנינו החל להתחזק כשכבר היינו בחו"ל, עבדנו יחד על פעולות והפעלות לחניכים, והכל זרם בצורה כל כך טובה וכייפית, שפשוט היינו יושבים שעות על גבי שעות וכותבים. השמועות לא איחרו לבוא, ואנשים דיברו, אמרו שאנחנו ביחד, אפילו לחניכים זה נראה שיש קשר שהוא מעבר לידידות, ואז נפל לי האסימון שבעצם זה בדיוק מה שאני רוצה ממנה. בזמן קצר ביותר מידידת נפש הפכה ליאת, לאהבת חיי. הייתי שר לה שירים, מביא לה פרחים, כותב לה מכתבים ועוד הרבה קיטש. הכל זרם בצורה חלקה, ואני חושב שזו הייתה התקופה המאושרת בחיי, בלי אגו, בלי צרות של לימודים, פשוט אני והיא רחוקים מכל אלה, נמצאים על הר בצפון קולרדו, ואני נהייתי לראשון המיסיונרים של אהבה (כן אפילו זיכרון התקופה הזאת הופך אותי לאהבל רציני). ימי האושר היו קצרים, במהרה במקום להיות מחזר רומנטי ונלהב, הפכתי לבולדוג קנאי, אף על פי שאמרה לי שיש לה חבר שמחכה לה בארץ, ואפילו שהיא רמזה לי בכל דרך אפשרית שהיא לא רואה בי יותר מידיד, אפילו אז המשכתי במסכת החיזורים שלי, כי מבחינתי אנחנו נועדנו זה לזו.

ההבנה שהיא לא רוצה אותי הכתה בי כגרזן יום בהיר אחד במחנה, משהבנתי זאת נהגתי בצורה הבוגרת ביותר שיכולתי, והפסקתי לדבר איתה. אני חושב שליאת נפגעה מהחרם הפתאומי שנחת עליה, וכך קרה שכל תקופת המחנה לא דיברנו, עד השבוע האחרון בו החלפנו מכתבים, שבהם ניסנו להסביר מה עבר עלינו בתקופת הריב. לאחר זמן מה ישבנו ודיברנו, והרגשות שניסיתי להדחיק במשך תקופת המחנה צצו מחדש. היה זה כבר היום האחרון למחנה, היא חזרה לארץ, ואני עשיתי המשך טיול בניו-יורק ובקאריבים.

התקופה בניו יורק הייתה קצרה, ועברה בעיקר במחשבות על ליאת, כל מקום בו טיילתי דמיינתי אותנו יחד מחובקים, וכל שיחה שלי עם לירון הייתי מספר לו על הבחורה המדהימה שהכרתי, ואיך בחיים לא הרגשתי כך כלפי אף אחת. כמובן שכשהוא ראה תמונה שלה, הוא לא בדיוק הבין איך זה שאני מתלהב כל כך מבחורה שלא קרובה למשהו שיצאתי איתו אי פעם, "באהבה אין חוקים" אמרתי לו, ובכלל לא הבנתי כמה מתרומם זה נשמע עד עכשיו בדיוק כשאני כותב את זה…

בסוף הבנתי, שאני והיא לא נהיה יחד. אני חזרתי לאקסית שלי , וליאת חזרה לארץ לבחור שלה, אבל זאת הפעם היחידה בהיסטוריה הקצרה של חיי, בה שמרתי על קשר עם בחורה שדחתה אותי, ואפילו קשר אינטנסיבי. אפשר להגיד שבמשך השנה שחזרתי לארץ ליאת הייתה אחד האנשים הקרובים אלי ביותר, עד ששוב הרסתי הכל, אבל הבנתי שאני יכול לסלוח לעצמי  על כך, כי אצל כל בני האדם זה עובד בצורה הזאת, את עיקר הטעויות עושים עם האהבה הראשונה.

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.

  1. שלי

    19 במאי 2011 ב- 13:49

    מהמם!!! אהבתי מאוד!!
    😉

     
  2. shani

    24 במאי 2011 ב- 13:16

    נשמע ממש סיפור עצוב מהסרטים!
    אולי היא תקרא את זה ומי יודע לאן זה יתגלגל..