RSS
 

דייט על הטיטניק

19 21:52
הפוסטר של הטיטניק

אני יודע שזה נדוש, אבל הייתי חייב.

ישבתי בבית הקפה, על חוף הים, והתבוננתי באנשים היושבים בו. הכל נראה חגיגי ורומנטי. המוסיקה, התאורה והאווירה השקטה היו מושלמים. האנשים בבית הקפה  הזה התלבשו בהידור. לא שאני כזה מבין גדול באופנה, אבל בהחלט היה ניתן לראות שהאנשים שישבו בקפה-מסעדה (מסעדה, בית קפה הכל גם ככה אותו דבר היום) היו "יציבים" מבחינה כלכלית. אני ניסיתי לעשות את הרושם הראשוני החיובי הכי טוב שאפשר ולכן בחרתי במקום הזה לדייט ראשון. חיכיתי שם, מביט בנוף הלילה מהחלון לידו ישבתי. הירח בחוץ זהר באור נוגה על גלי הים שהתנפצו על החוף. עצמתי עיניים נותן לעצמי את האפשרות להיכנע לאווירה הקסומה ששררה מסביבי. ניסיתי לא לחשוב על כך שעוד כחצי שעה יתחילו גם ריקודים. פקחתי את עיני רק כאשר הרגשתי מגע עדין על כתפי, הייתה זאת פלג, היא נראתה מדהים. לבושה בשמלה בצבע ירוק כהה שהשתלבה באורות העמומים של הנרות שהיו על השולחן, מאופרת בצורה חיננית בדיוק כמו שאני אוהב, לא מוגזם ובולט, כי אם נגיעות עדינות שמבליטות את עצמות הלחיים העדינות שלה. היא נראתה בן אדם אחר לגמרי מאותה נערה בעלת המראה הזועף שפגשתי בחוף. הפלג שעמדה מולי הייתה נשית ועדינה. "אני מקווה שלא חיכית לי יותר מידי" אמרה בחיוך ששבה אותי. "לא…אני פה בקושי רבע שעה", אמרתי ולא הייתי ציני בכלל.

שתיקה מביכה. אני מתבונן בה מחייך כמו אידיוט, מנסה לגמגם משהו ומשתתק. הפעם החלטתי להקשיב לעצת הגולשים ולא לדבר על אקסים -מיתולוגים. היא מביטה בי, מנסה לחדור מבעבד לחיוך המפגר שעטיתי על פניי ואולי להוציא ממני איזה משפט תקין בעברית. "אז מה קורה…?" שאלתי והרגשתי כזה מגושם ואידיוט. פתאום הפרעת הדיבור שהייתה שגורה בפי הפכה, בעיני לפחות, לבולטת (יש לי בעיית דיבור של סמך, צדי וזין. בערך כמו אהוד ברק אם אתם באמת רוצים לדמיין זאת) ומציקה ברמה שגרמה לי לחשוב שהיא לא מבינה בכלל מה אני אומר. היא הבינה, לצערי, ותוך כדי שיחה התמרמרתי על כמות המילים בעברית שיש בהן סמך, צדי וזין.

יצאתי כבר בחיי עם כמות לא מבוטלת של בנות. מבחורות עם תואר שני, ועד סטודנטיות לרפואה, אבל מעולם לא הייתי מרותק כל כך לשיחה עם מישהי, בייחוד לא בדייט הראשון. היא פשוט הבינה בכל נושא ושלטה כמעט בכל תחום עניין אפשרי, גם כאלה שהתיימרתי להיות חזק בהם. היא ידעה לפתח שיחה על הכול. היא אפילו ידעה מה זה שורש טינייני בדקדוק העברי!! (אם אתם ממש סקרנים אז שורש טינייני זה פועל שיוצר שם עצם ושם העצם הזה יוצר שורש שונה מהשורש של הפועל המקורי). באמת שהיה לי קשה לעמוד בקצב שלה ונושאי השיחה בינינו נעו מסרטים של דיסני ועד האיום האיראני.

בשלב מסוים היין והאווירה התחילו לעשות את שלהם (במיוחד עלי, יין משפיע עלי מהר). השתחררתי יותר, הרגשתי אמיץ יותר. בדיוק כשרציתי לשים את ידי על ידה שהייתה מונחת על השולחן, התגברה המוזיקה ונעימה מוכרת וישנה הגיעה לאוזניי. לאט לאט התחילו להופיע מילים נשגבות בקולה המלאכי של סלין דיון. השיר של "טיטאניק" התנגן ברקע ואני פשוט השתתקתי מהאופוריה שפיעפעה בגופי. השיר המרגיע של "טיטאניק" בשילוב  רוח הים שנכנסה למסעדה מהחלונות הפתוחים, הפיחו בי אומץ שלא ידעתי שקיים. התרוממתי מכיסאי, ניגשתי אליה ושאלתי "את רוצה לרקוד?". מסביב התחילו כבר אנשים לרקוד בזוגות, כך שזה לא היה כזה מוזר ותלוש כמו שזה היה יכול להתפרש. היא תפסה את ידי והובילה אותי אל רחבת הריקודים. השיר, "טיטאניק", היה השיר הראשון שרקדתי סלואו לצליליו, ואני מוכרח להודות שלא השתפרתי הרבה מאז. פלג לעומתי, הייתה חיננית ונעה בקלילות רבה. כאשר שיאו של השיר הגיע רקדנו צמודים זה לזו… הפזמון התנגן ברקע בעוצמה אדירה בעוד אני כורך זרועותיי סביב מותניה, ונצמד אליה לנשיקה. הנשיקה הייתה מדהימה, אני זוכר כל פרט ופרט, גם בדיעבד. עדינה ורכה, אך עם זאת מלאת תשוקה ומעוררת. השיר גווע לאיטו, ויחד עם השיר גם החלום הזה אליו נלקחנו לכמה רגעים. התיישבנו, והמשכנו לדבר. הפעם ישבנו יותר קרוב, כך שממש יכולתי להריח את ריח הבושם שנדף מצווארה ושיכר אותי עוד יותר מהיין. לקראת סוף הערב, שהיה כמעט מושלם, הגיעה השאלה שהטילה צל כבד על הערב, והפעם באמת שלא היה משהו שיכולתי לעשות כדי למנוע זאת. במהלך השיחה היא לפתע שאלה "רגע, אני יותר גדולה ממך?" חזרתי לגמגם במהירות, "גדולה… כולה שנתיים" מלמלתי. "שנתיים!" היא כמעט צעקה את זה. משם השיחה חזרה למסלולה הרגיל, אך חשתי שהיתה פחות חמה כלפי, מאותו הרגע. ביציאה מהמסעדה נשקתי לה והיא אמרה "נעשה את זה שוב מתישהו". "כן" אמרתי "חייבים", וכבר התחילו לצוץ לי רעיונות למקום בו יהיה הדייט השני. אני נשארתי להביט בה הולכת לכיוון רכבה ונעלמת בצללים של הלילה.

השיר של טיטאניק לא עוזב אותי מאז, מזכיר לי אותה וגורם לי לקוות שתחושת הפרפרים בבטן הדדית…

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.