RSS
 

זה לא התרגיל זה הגיל

15 9:50
הנחש

אורית פוקס עם נחש חם!

הוא הביט בי במבט מרושע והזיז את כל 8 הרגליים שלו באקווריום. הוא היה מגעיל, שעיר ודוחה. הבטתי בו בתערובת של רגשות – משהו בין תיעוב לגועל. מה לעזאזל הדבר הזה עושה בבית של בני אנוש? שאלתי את עצמי. "כאן זה הכלוב של אוקטובו" (שם בדוי, השם המקורי שמור במערכת) אמרה פלג, והביטה בעכביש המכוער ביותר שראיתי. "אוקטובו הוא פרוונית שחורה, או כפי שאתה מכיר אותו – טרנטולה." אמרה וחייכה אלי. אני ממש לא מכיר את הדבר המכוער הזה, חשבתי לעצמי, אבל כל מה שעשיתי היה לחייך חיוך עקום בניסיון להסתיר את תחושת הגועל שחשתי באותם רגעים. "עכשיו בוא לכלוב של ציפי הנחשה, אמא שלי בדיוק מאכילה אותה בעכברים" היא אמרה וגררה אותי לכלוב שבו ישבה נחשה עצלנית עם ראש משולש. "הנה העכבר" הצביעה פלג על מכרסם מסכן שרץ שם בכלוב. "אם יהיה לנו מזל, נוכל לראות איך היא אוכלת אותו. זה כמו סרט בנשיונל ג'אוגרפיק – היא חונקת אותם ואז אוכלת. אה שכחתי לשאול, אתה רוצה לאכול משהו?" אני רק הבטתי בחלחלה בעכביש הדוחה ובנחשה המזעזעת, וזה עוד לפני שהיא הראתה לי את העקרבים. האמת, חשבתי לעצמי שממש בא לי להקיא…


היה זה יום שישי בערב. אני ופלג קבענו שאבוא אליה הביתה לראות סרט. כשהגעתי לביתה, אני לא יודע איך זה קרה או מה לעזאזל עבר לי בראש כשביקשתי לראות את הנחש שלה. ניסיתי לצאת גבר "אני לא מפחד מנחשים מה קרה לך? אם אני רואה נחש אני מכיש אותו" (ציטוט מדויק שלי אני מוכרח להודות), אבל מה שהלך אצלה במרתף היה מוגזם, ממש פארק זוחלים. כאן אני הולך להעביר את הדייט השלישי שלי עם פלג? שאלתי את עצמי באכזבה. אני לא יכול לנשק אותה בלי שאיזה עכביש ידפוק על חלון האקווריום שלו, או שאיזו איגואנה תוציא לי לשון. האמת היא שמעבר להסבר מפורט על מערכת העיכול של נחשים (לסקרנים שביניכם – הם בולעים את הטרף בשלמותו, ואז מעכלים אותו במשך כמה ימים), היא הייתה ממש קרה אלי באותו הערב. אני חושב שהנחשה הפגינה יותר חום ואהבה ממנה. הבנתי כבר שזה נגמר, אבל לא הבנתי מדוע היא משכה אותי לכאן. יצאנו החוצה לחצר, שם היו כלובים שבהם היו סנאים וכאלה דברים. טוב זה עדיף מהחדר למטה.

"ג'וני, אני חייבת להגיד לך משהו". ידעתי שזה הולך לבוא. בדחף ילדותי של הרגע רציתי לצעוק "זה לא הולך בנינו" כדי לא להיות הצד שנזרק, אבל התאפקתי. "אני ניסיתי לתת לזה הזדמנות, אבל זה לא הולך" אמרה. "אוקי" אמרתי. אל תשאל למה. אסור לשאול למה, חשבתי לעצמי בראש שוב ושוב. "אה, למה זה לא הולך?" שאלתי. אידיוט, צעקתי על עצמי בראש, תציל את מה שנשאר מהכבוד שלך ולך משם (זה נשמע כמעט כאילו לירון אמר זאת). "אתה ילד בשבילי" ענתה פלג.

זה היה מעליב, היא השתמשה במונח "ילד". לא צעיר, לא קטן, והיא אפילו לא האשימה את עצמה בהיותה בוגרת – היא אמרה "ילד". "אוקי" אמרתי, בולע את העלבון "ולמה עוד?" שאלתי בטימטום. "אני פשוט חושבת שהפערים בינינו גדולים. אתה בחור מקסים, אבל זה לא יעבוד" אני מנסה להישמע כאילו הכל כרגיל. "למה נראה לך שאני ילד?" שאלתי לפתע בלי מחשבה, והרגשתי שזחלתי והתפתלתי על הרצפה יותר מהנחשה באקווריום. "אין לי סיבה, אנחנו פשוט לא באותו שלב בחיים". אוקי, התעשתי על עצמי ואמרתי "אני מבין".


המקרה הזה מחזיר אותי לסיפור עם שחר, שקרה רק לפני מספר שבועות. ההבדל הוא שאני כרגע בצד הנזרק והפגוע. וואי, חשבתי לעצמי, זה באמת פוגע שזורקים אותך בגלל דבר כמו גיל. יצאתי מהבית שלה מבואס לחלוטין, אני מודה, אבל זה עבר מיד כשלירון הזמין אותי ל"אכול כפי יכולתך" במסעדה ברזילאית.

דבר אחד הבנתי מכל הסיפור עם פלג שדווקא עודד אותי. הבנתי שלא באמת הייתי מאוהב, זאת הייתה רק הידלקות. נאנחתי אנחת רווחה שעה שנסעתי הביתה.

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.

  1. lior

    16 ביולי 2011 ב- 2:02

    Always look on the bright side of life…

     
  2. דייט ראשון

    8 באוגוסט 2011 ב- 18:16

    אורית פוקס היא אחת הדמויות המרשימות שיש היום בטלויזיה,אני כבר לא יודע מה אמיתי ומה לא אמיתי באישה הזאת,המון ניתוחים ששינו אותה לגמרי,והיא הפכה לאחת הסלב הנודעות שקיימות בישראל היא ללא ספק צוברת המון תשומת לב סביבה.