RSS
 

40 מעלות בצל

24 22:03
כלב חולה

זה היה המצב שלי בערך

מכירים את זה שאתם חולים באמצע הקיץ? ככה בלי שום סיבה, פשוט חולים. זה קורה בלי סיבה ובלי הודעה מוקדמת. בהמשך מצב הרוח יורד פלאים וכאבי הראש רק מתגברים. לי זה קרה בדיוק בשבוע שעבר, שבוע לפני יום ההולדת שלי.


לא אכפת לי להיות חולה מדי פעם. אני אפילו מעדיף שזה יגיע כשאני בחופש ושהמחלה לא תיפול על לימודים, אבל השבוע באמת הייתי מבואס.

הכל התחיל בדרך למשמרת שהייתה לי בחוף תל אביב. כבר יום לפני המשמרת הרגשתי את המחלה מתקרבת, אבל בחרתי להתעלם מזה ולהמשיך כהרגלי. הנסיעה באוטובוס החמירה את המצב, היה חם וכאב לי הראש. הגעתי לחוף, וכך התחילה לה משמרת של 12 שעות עם 39 מעלות חום.

לאחר שיחה קצרה עם המזכירה של החברה בה אני עובד, התברר שאף אחד לא יכול היה להחליף אותי. שכבתי בחוף במרפאה, ואנשים שעברו כדי לקבל טיפול היו בטוחים שאני החולה ולא החובש. כמובן שלאחראי של החוף לא היה אכפת בכלל, אבל מה שיותר עצבן אותי היה שלאף אחד מהחברים שלי לא היה אכפת. פתאום כל אחד עסוק בענייניו; לירון וחבר נוסף (ברק שמו) היו במילואים, ההורים היו בחופשה, ואני שוכב בחוף הים וסובל. רצה מרפי ודווקא באותו יום גל ענקי של מדוזות תקף את חופי תל אביב וכמובן שאנשים באים למרפאה בשביל לקבל טיפול; המרפאה הייתה מלאה באנשים לאורך כל היום ואני השתגעתי מלמרוח חומץ על כל הצריבות הללו. בעוד אני גוסס על מיטת הטיפולים, מתפלל למוות מהיר, נכנס למרפאה בן אדם מבוגר יחסית.

"אני היפוכונדר" הכריז בקול "ויש לי חתך ביד, אתה יכול לחבוש אותי? אני מפחד שיתפתח זיהום"

מבין ההזיות שלי הצלחתי לזחול לכיוון היוד ולחבוש אותו. הוא באמת היה היפוכונדר – בקושי הצלחתי לראות את החתך ביד מרוב שהוא היה קטן, וגם ככה המצב הבריאותי שלי לא היה משהו. חבשתי לו את היד, הרגעתי אותו ושמתי לו מעט יוד בכוס שיהיה לו לאח"כ (ע"פ דרישתו).

כמה דקות מאוחר יותר נכנסה למרפאה אחת הבחורות היפות שיצא לי לראות מאז שהתחלתי לעבוד בחוף. היא הייתה בלונדינית, עיניים ירוקות מדהימות וגוף משגע.  "אתה החובש?" שאלה. הנהנתי בראשי לחיוב. "אבא שלי היה פה לפני כמה דקות ונגמר לו היוד, אתה יכול להביא לי עוד קצת?" היא הסתכלה לי בעיניים. אני הייתי עדיין מטושטש ובכלל לא שמתי לב שהיא מתקרבת אלי הרבה מעבר למה שמקובל,  עד כדי כך שיכולתי להרגיש את הנשימות שלה על פני (היא לעסה מסטיק). שפכתי קצת יוד לתוך כוס ומעט חומר נשפך לי על היד. היא לקחה את ידי בידה וניקתה את היוד עם האגודל – מגע היד שלה היה נעים. לפני שיצאה אמרה "נעים מאוד אני בר, איך קוראים לך?" היא הושיטה לי את ידה. "ג'וני" פלטתי במלמול – ממש רושם ראשוני מושלם, חשבתי לעצמי.


היא הסתכלה עליי עוד מספר שניות, ואמרה "טוב, ג'וני, היה נעים להכיר אותך. אז נראה אותך פה בים?" הנהנתי. הייתי חצי מת (או חצי חי). היא נשארה עוד כמה שניות וכשראתה שלא ביקשתי ממנה את המספר (פרשנות שלי) ושלא אמרתי כלום, הסתובבה והלכה.

רק עכשיו, כשאני מרגיש קצת יותר טוב, אני מבין איזה דפוק הייתי. ייתכן שהבחורה החמודה הזאת התחילה איתי ואני פשוט התעלמתי ממנה. אני מאשים בכך את היותי חולה, אך עד עכשיו מקננת בי תחושה של פספוס. מי יודע, אולי היה יכול לצאת מזה משהו?

החלטתי לנצל את הבלוג של דייט שואו כדי לפנות לבר בפנייה נרגשת. אם את קוראת במקרה את הבלוג הזה – אנא צרי איתי קשר דרך המערכת ואם תרצי אולי נקבע משהו…

 
אין תגובות

פורסם ב- כללי   תגים: , , ,   

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.