RSS
 

עקר בית נואש

06 11:17

 

בתמונה: ג'וני מנסה להבין מה זה מגהץ

אחרי הרבה זמן שלא יצאתי לדייטים, מצאתי את עצמי מתכונן ליציאה עם אחת הבנות היותר חמודות שיצא לי להכיר. בת 18, חיילת (כמעט)  וחוץ מזה  לא הכרתי אותה ממש עד לדייט הראשון שלנו ביחד. ההיכרות בנינו הייתה שטחית, פעם נפגשנו באיזה טיול, ולא ממש שמתי לב אליה. עכשיו כבר אפשר להגיד שהיא הרשימה אותי לטובה עוד בשלב השיחות שלנו ב"ספרפנים". אבל לפני שאני קופץ לדייט עצמו, הייתי רוצה לספר לכם על חוויה מאוד לא נעימה שעברתי בהכנות לדייט. חוויה שאני לא מאחל לאיש מכם…

אז הסיפור שלי ושל ליבי מתחיל באיזה טיול מצ'וקמק שמישהו גרר אותי אליו, זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה. היא הייתה ילדה (בת 16), אבל עדיין היא נראתה לי ממש טוב. בכל מקרה לא ממש דיברנו בטיול וגם לא היה לנו ממש על מה.

כמה שנים מאוחר יותר, זאת התקופה הנוכחית, שמתי לב לאיזה סטטוס הזוי שהיא פרסמה ב"ספרפנים" שלה. אני, שידוע בתור אדם בעל חוש עיתונאי מפותח, ישר שלחתי לה הודעה הדורשת הסבר (רואים שלימודי המשפטים משפיעים עליי קשה…). היא השיבה לי להודעה, ומשם נגררנו לשיחה. השיחה זרמה הרבה מעבר למה שהתכוונתי להזרים אותה, דיברנו על השירות הצבאי שלה, על הלימודים שלי וכמובן שחלקתי איתה את פילוסופית המונ"י (מוג'ו + ג'וני), מה שלמרבה הפתעתי גרר מצידה תגובות חיוביות! (אין הרבה בנות שמתלהבות מהמונ"י בהתחלה). לאחר כמה ימים של דיבורים ב"ספרפנים", הרגשתי דחף עז להזמין אותה לצאת. אולי היה זה יצר הדייטים הנוראי שפעפע בי לאחר תקופה ארוכה של שיממון, ואולי זו הייתה העובדה שיש לה יופי אצילי כזה, משהו ששידר לי שהיא בחורה מהסוג האחר של הבחורות.
שלחתי את ההודעה אם בא לה לצאת בסוף השבוע, ושוב, להפתעתי, היא זרמה. לא ציפיתי בהתחלה שהיא תרצה, ושלחתי את ההודעה רק כדי להרגיש שניסיתי.

היום של הדייט היה סיוט. ישר אחרי הלימודים, דאגתי ללכת ללירון כדי להתארגן על בגדים, מקלחת וגילוח, אולם בדיוק כשבאתי לארוז את התיק ללירון, גיליתי שאין לי שום חולצה מגוהצת בארון (מוזיקה דרמטית). בלחץ היסטרי שלפתי את החולצות בזו אחר זו מנסה נואשות למצוא משהו שנחשב לכמעט מגוהץ, וכלום, כל החולצות נראו כמו הצרות שלי. אין ברירה חשבתי לעצמי אחוז בעתה חייבים לגהץ.

הסתכלתי על המגהץ במבט שואל. אוקי, חשבתי, זה לא צריך להיות כזה מסובך. חיברתי את המגהץ לחשמל, עד כאן הכל טוב, חיכיתי. הוא התחמם, הרמתי אותו מהתושבת שלו והתחלתי להעביר על החולצה. התחושה הכללית לאחר חמש דקות גיהוץ, היא של סבל נוראי, חוסר הבנה של מה אני עושה ולמה לעזאזל החולצה לא מתיישרת?!? אני מזיז אותה קצת, ואז… זה הכה בי, גל של חום עבר הישר מהמגהץ אל תוך האצבע שלי. המגהץ נשמט מידי והתרסק על הרגל שלי. כמובן שמרפי התבדח על החשבוני, כאשר המגהץ נפל על הצד החם, והותיר אותי מקפץ כמו ארנב ברחבי החדר, ומקלל את המגהץ שבלהט הרגע גם קראתי לו מפגר…

לאחר שראיתי שאני מתמודד פה עם מגהץ עקשן במיוחד עשיתי את הדבר הבוגר ביותר שיכלתי לעשות, להתקשר לאמא ולשאול אותה איך מגהצים. אתם בוודאי תשמחו לדעת שהמקרה נגמר בכוויות קלות , כאבים רבים והכי חשוב חולצה לא מגוהצת…

אני יודע שאתם בוודאי רוצים לשמוע על הדייט שלי עם ליבי. אז אני יכול להרגיע אתכם שכבר בימים הקרובים תוכלו לקרוא עליו.

 

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.