RSS
 

החלום האיום

27 1:19

חלום רע

יצא לכם פעם לחשוב מה טיבם של חלומות? האם חלום יכול להגיד לנו משהו על העתיד? או אולי על ההווה? הרשומה הזאת מוקדשת לחלום שלחמתי לפני כמה ימים, ואני חייב להודות שהוא מאוד מטריד. אני עדיין לא יודע איך, אבל אני יכול להישבע לכם שהוא מתקשר לדייטים.

כבר הרבה זמן שאני לא ישן כמו שצריך. תמיד הסתדרתי מצוין עם חוסר בשעות שינה, אבל השבוע זה כבר עבר כל גבול. כל לילה אני מוצא את עצמי שקוע עד מעל הראש בפסקי דין, ובלילה בו חלמתי את החלום, החלטתי שזהו, הלילה אני קורא ספר. נשכבתי במיטה ופתחתי את הספר הרביעי בסדרה של משחקי הכס. משחקי הכס, למי שלא יודע, זה ספר המתרחש בימי הביניים, ויש בספר הרבה מין, אלימות ודרמה. בכל מקרה בעוד אני נרדם עם הספר ביד, מצאתי את עצמי מתעורר ביער חשוך, על ראשי היה כתר זהב, גופי עטוף בשריון מתכת כבד ובידי החזקתי חרב גדולה. אני צעדתי בין עצי היער, כשמאחורי קבוצה ענקית של אבירים, היינו במלחמה, ואני הייתי המלך שמוביל את הלוחמים בקרב. כעת, הובלתי את הצבא שלי לטירה של אחד מבני הברית שלי, שם הייתה אמורה להתקיים חתונה בין אחד האבירים שלי לבת של הלורד של הטירה, כחלק מברית שנכרתה בינינו. במהלך ההליכה ביער קיבלתי הודעה שבזמן שאני והצבא שלי יצאנו למלחמה, "כבשנו לנו את הבית." מיד ארגנתי את הלוחמים שלי, ואמרתי להם שאחרי החתונה נחזור הביתה כדי לשחרר את הבית. המחשבה על הבית עשתה לי הרגשה טובה, כל הלוחמים הריעו לי על ההחלטה, אפילו בחלום ניתן היה לראות שהם, בדיוק כמוני, מתגעגעים הביתה ועייפים מהמלחמה הזאת.

כבר שהגענו לטירה של הלורד, התחילה לפעפע בי תחושה לא טובה. ליידי עמדה אשתי, שהייתה למרבה הפלא, טופז, אחת הסטודנטיות שלומדת איתי בפקולטה ( אנחנו רבים אחד עם השנייה יחסית הרבה). היא אמרה לי לא לדאוג, ושעוד כמה שעות אנחנו בדרך הביתה. המילים שלה הרגיעו אותי, ונכנסתי עם הצבא לתוך הטירה.

החתונה הייתה בעיצומה, אנשים רקדו, שתו וצחקו, אני מנסה להתעלם מתחושה הרעה שמקננת בי, ואומר לעצמי בראש "עוד כמה שעות אנחנו בדרך הביתה". ניסיתי ליהנות מהמוזיקה ומהריקודים, אך לפתע חשתי כאב חד באזור הבטן, הבטתי אל מקור הכאב וראיתי שחץ נעוץ לי עמוק בתוך הבטן. פלטתי זעקת כאב, ואז הכל קרה במהירות. הנגנים, המלצרים וכל המארחים של החתונה שלפו חרבות והחלו לטבוח בחיילי. המראה היה מזעזע. אני זוכר איך בחלום הרגשתי נבגד, הרגשתי שכל מה שעשיתי בחיים חרב לי בשנייה אחת מול העיניים. לירון שכב על הרצפה עיניו עצומות, ועוד כמה חברים טובים. שני חצים נוספים נתקעו בבטני בזמן שניסיתי לזחול לכיוון הלורד. הלורד כיוון את הקשת שלו לעברי ועמד לשגר חץ נוסף. טופז נעמדה מולי, מפרידה ביני ובין הלורד, היא התחננה שלא יפגע בי, היא בכתה ואמרה שייתן לי לצאת מכאן, ואני במקום להתרגש מהמחווה אמרתי לה שאסור להתחנן גם אם זה אומר למות. נעמדתי בקושי, הבטתי בלורד בתחושות של זעם, כשנדקרתי בגב. הכתר שהיה על ראשי התגלגל על הרצפה מגועל בדם, הספקתי להסתובב כדי לראות את האח של האקסית שלי… הדבר היחיד שעבר לי בראש היה, "עוד כמה שעות אנחנו בדרך הביתה".

התעוררתי, דווקא לא קפצתי בבהלה, כמו שאולי הייתי אמור. כבר שבוע שהחלום הזה מטריד אותי, אפילו סיפרתי עליו לטופז. היא אמרה שהיא מצטערת, על זה שהיא עושה לי סיוטים. כשאני חושב על זה, אולי עדיף שבפעם הבאה אקרא הארי פוטר לפני שאני הולך לישון.

 

 
אין תגובות

פורסם ב- כללי   תגים: , ,   

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.