RSS
 

טסט לאגו

19 0:39

בתמונה: כריות אוויר

אני בטוח שלכל אחד מאיתנו יש סיפור, שבו הוא ניסה להתחיל עם בחורה, וזו דחתה אותו. אין ספק שלקבל דחייה זה דבר שמאוד פוגע באגו. המקרה הבא קרה לי לקראת סוף שבוע שעבר. אני, כהרגלי, חיכיתי בתחנת האוטובוס. האוטובוס כהרגלו איחר, אבל מה שהגיע לפני האוטובוס היה בהחלט שווה את העיכוב.

המתנתי ל"הנאתי" בתחנה, וידעתי ששוב אני הולך לאחר להרצאה בגלל התחבורה הציבורית, כבר ראיתי שאין סיכוי שאגיע בזמן, אז החלטתי לנצל את הזמן שלי ולקנות בקיוסק הקרוב מעט נחשי גומי שאני ממש אוהב. לאחר עשר דקות יצאתי מהקיוסק ובידי חבילת נחשים, רק כדי לגלות שמישהו כבר יושב במקום שלי. חיילת, רק לפי המדים שלה יכולתי לנחש שהיא ממש צעירה, אי אפשר להגיד שהיא הייתה ממש יפה, אבל היא בהחלט הייתה חמודה. שיער שחור ארוך ועיניים חומות, הייתי מתאר גם את הגוף שלה, אבל המעיל הצבאי המכוער גרם לה להראות כמו ראש שמחובר לשק. מאחר ולא היה לי מקום ישיבה נעמדתי לידה, כך שגבי היה מופנה אליה. האוטובוס המשיך להתעכב, ואני מרגיש את שקית הגומי מתרוקנת משנייה לשנייה.

זהו, נשארו לי שני נחשים אחרונים, וכבר שבאתי להכניס את האחרון לפה, כששמעתי קול בכי מאחוריי. הסתובבתי. החיילת שתפסה לי את המקום הביטה בי במבט אומלל, כאשר ענייה אדומות ודומעות. בשלב הזה התלבטתי אם אני צריך להגיד משהו או לא, כמעט שבאתי להציע לה נחש גומי (אפילו שנשארו לי עוד שניים וממש רציתי אותם), כשהיא פנתה אלי בקול רועד ואמרה "נמאס לי, אני לא יכולה יותר עם הטסטים האלה, זה כבר טסט רביעי ואני עדיין נכשלת"
הבטתי בה, הפנים שלה היו נפוחות מהבכי. "את פשוט צריכה להפסיק להילחץ" אמרתי לה, כאילו גיליתי את אמריקה. לפחות זה גרם לה לחייך.
משם השיחה דווקא התגלגלה למקומות חיובים, דיברנו עלי, עליה, הבאתי לה כמה טיפים על איך לעבור את הטסט הבא שלה. השיחה זרמה ממש בכיף, וכשראיתי שבתחנה הקרובה היא עומדת לרדת, אזרתי אומץ והצגתי פניה את השאלה הידועה "את רוצה אולי להחליף מספרים?"
היא לא היססה אפילו לשנייה אחת כשאמרה "האמת שאני יוצאת עם מישהו" וירדה מהאוטובוס.

עם אגו חבול עוד חשבתי שאפשרי להשתיק את הסיפור הזה ולשכוח ממנו, אבל שנייה אחרי זה הבחורה במושב שלפנים הסתובבה אלי ואמרה "לא הלך לך משהו, אה ג'וני". זאת הייתה אחת מהסטודנטיות בפקולטה… פאדיחות.

 

 
 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.