RSS
 

מתחת לים

22 2:44

"אתה יודע איך מציירים ג'ירפה?"

שוב אני מוצא את עצמי יוצא לדייט עם מש"קית הקישור שלי מהמילואים. הפעם, זו הייתה ים, מש"קית קישור חדשה , צעירה ורעננה. על הדרך בה הכרנו, אתם יכולים לקרוא ברשומה "מש"קית הקישור החדשה". הפעם אני רוצה לדבר על הדייט הראשון שלנו, שבמילים עדינות אפשר להגדיר אותו כגרוע.

אז אחרי שלקחתי ממנה את מספר הנייד שלה במילואים, לא יצא לנו לדבר, אני לא התקשרתי עקב לחץ של מועדי ב', ורק אחרי חודש בערך היא יצרה איתי קשר במסרונים וביקשה להיפגש. אני, שבאותה השבת הייתי פנוי הצעתי שנקבע עוד לאותו ערב. סה"כ התחושה הכללית שלי הייתה טובה.

הגעתי לביתה כחמש דקות לפני השעה שנקבעה וחיכיתי שתצא. היא יצאה מהבית, הדבר הראשון שעלה לי לראש כשראיתי אותה היה שהיא החליטה ללכת על המראה הצעיר. כל אחד מפרטי הלבוש שלה, החל מהמכנסיים הקצרצרים ועד החולצה הירוקה שידרו צעירות. השיער החום שלה היה מסודר בצורה פרועה כזו, כאילו היא לא נגעה בו בכלל, אבל תיארתי לעצמי שהיא עבדה עליו מספיק זמן. חשבתי על זה שהיא באמת צעירה, כולה בת 19.
"יש איזה פאב שכונתי שממש בא לי שנצא אליו" אמרה לי בהתלהבות.
כמעט ובאתי לשאול אם פאב לא יהיה רועש מידי, כשקלטתי, בזמן, כמה זקן אני אשמע אם אגיד זאת, ובמקום זה אמרתי "וואי, פאב נשמע זורם".
נסעתי לכיוון הפאב שהיא דיברה עליו.
"הפאב הזה כיף ברמה מפגרת" היא אמרה לי נרגשת כולה.
"באיזו רמה?" שאלתי מתקשה לרדת לעומק דעתה.
"ברמה מפגרת לגמרי" היא חייכה אלי, בעודי מנסה להבין, איך המילה מפגר יכולה לתאר רמה של כיף, ועוד לפי החיוך והעובדה שהיא רצתה לצאת לשם, הבנתי שהמילה מתקשרת גם לרמה חיובית של כיף.

הגענו לפאב. האמת, שאני דווקא מכיר את המקום ובד"כ הוא לא רע בכלל, אבל במוצאי שבת מאוד עמוס, ואכן היה בחוץ תור ארוך מאוד של אנשים.
"ים, לא נראה לי שנצליח להיכנס לכאן" אמרתי למראה גל האנשים שחיכו בחוץ.
"אל תדאג דוד, אני מכירה את המארחת, היא תכניס אותנו ממש מהר" ענתה לי ויצאה מהאוטו.
יופי, אז עכשיו אני דוד אמרתי לעצמי והלכתי אחריה.
היא הגיעה אל הכניסה, ולפתע נפלטה צווחה צורמנית ומזעזעת מפיה "נופרווווווווווו'ש." לרגע שאלתי את עצמי אם יצור אנושי מסוגל להגיע לטונים כאלו, ולמרבה האימה המארחת של הפאב פלטה צווחה של "ימממממממממממו'ש". מיד אחרי חילופי הצווחות, החלו חילופי החיבוקים והנשיקות.
"קיצר מאמוש, את יכולה להכניס אותנו?" שאלה ים בנחמדות מעושה.
"אני מצטערת קוקי, אבל יש אירוע סגור, אני לא אוכל להכניס אתכם עד שמישהו לא ייצא" ענתה לה המארחת העונה לשם נופר.

אז אחרי 45 דקות שבמהלכן ניסיתי ליזום שיחה מאולצת, שלא עלתה יפה במיוחד, המארחת הכניסה אותנו לתוך הפאב. לא הופתעתי לגלות, שגם הפאב היה עמוס כמעט לגמרי. המארחת הושיבה אותנו במקום היחיד שהיה פנוי, ולמזלי "הטוב" הוא גם היה קרוב לדלת, ככה שגל קור תקף אותי כל פעם שהיא נפתחה.
"אז מה המצב ?" שאלתי מנסה להוציא את הראש שלה שהיה תקוע עמוק בנייד.
"בסדר…" ענתה מבלי להרים את הראש. כל הזמן הזה שחיכינו בחוץ היא הייתה תקועה בתוך הווטסאפ (WhatsApp), ואפיל לא טרחה להסתיר את ההודעות שהיא שולחת עלי לחברות שלה.
"טוב, את מוכנה להפסיק עם הווטסאפ הזה??" שאלתי מתחיל לאבד סבלנות.
היא צחקקה, לפחות היה לה צחוק חמוד חשבתי. "אני כבר מזמן לא בוואטסאפ, אני במשחק של הציורים".
בשלב הזה כבר התעצבנתי, כמעט שבאתי להציע לה לחתוך את הדייט הזה, כשהיא פתאום הרימה את הראש.
"יש לי שאלה" אמרה. סוף סוף התלהבתי. "אתה יודע אולי מה הפירוש של המילה הזו?" היא שאלה והראתה לי את המילה cupcake באפליקציה של ה-"drawsomething" .
"את יודעת מה?" נכנעתי לבסוף. "בואי נשחק יחד". הוצאתי את הנייד שלי והפעלתי את המשחק. שיחקנו במשך כמה דקות, עד שהבנתי שהיא שחקנית "ברמה מפגרת". קצת קשה לשחק במשחק הזה כשאתה לא יודע, לא אנגלית ולא לצייר. לאחר כמה מיקצים של משחק, אמרתי שאני עייף ושכדאי שנזוז.

איזה ערב מבוזבז חשבתי לעצמי שעה שראיתי אותה יוצאת מהרכב לכיוון הבית. בזבוז ענק של זמן, כסף וכוח. התנעתי את האוטו, כמכשיר האייפון שלי צד את עיני. בעצם, הערב לא היה מבוזבז לגמרי, הרי בכל זאת הצלחתי לקנות סט חדש של צבעים.

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.