RSS
 

למה לי פוליטיקה עכשיו?

27 0:04

"אני מתיירא רק מהפמיניסטית" רובי ריבלין יו"ר הכנסת

אתמול בערב שודר הנאום של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין. אני חייב להודות שמאוד התחברתי לנאום שלו על קיצוניות. מעבר לזה, שלדעתי, הוא אחד הנואמים המוכשרים מבין הפוליטיקאים הנוכחים, בנאומו הוא גם הזכיר לי מקרה, שהתרחש כמה ימים אחרי השחרור שלי. מקרה שבו יצאתי עם בחורה שהייתה רדיקאלית בכל תחום ועניין, מפמיניזם ועד פוליטיקה.

את מוניקה הכרתי במסגרת עבודה זמנית באבטחה, אולם לא יצא לנו להכיר יותר מידי לפני שיצאנו לדייט, פשוט נפגשנו יום אחד במשרדי החברה, ומשם השיחה התגלגלה לדייט. כבר מההתחלה הייתי צריך לחשוד שמשהו לא בסדר בבחורה הזו. היא רצתה שניפגש, ונחליט לאן לצאת במקום. נפגשנו באיזה רחוב מרכזי, ומוניקה, להפתעתי, הגיעה לבושה בבגדים די סמרטוטיים בלשון המעטה. היא לבשה חולצת טריקו שחורה שגדולה עליה בכמה מידות, ומכנסי עבודה כחולים, שאולי בכל מצב אחר היה אפשר לקרוא להן ג'ינס, אבל במקרה שלה זה היה מכנס חורים עם פיסות בד. אני בטוח שהיינו נראים לאנשים מאוד מוזר, אני עם מכנסים מחויטים וחולצה מכופתרת, והיא עם אוסף הסמרטוטים עליה.

הוויכוח הראשון היה על צמחונות, או יותר נכון על טבעונות. היא התחילה לפרט לי את כל הסכנות באכילת בשר, ולאחר מכן גם תיארה לי לפרטי פרטים את תהליך הכנת הבשר מהשלב בו הפרה נולדה ועד השלב שבו היא יוצאת מהגוף. אני לא ממש יודע מה היא ניסתה להשיג בזה, אבל כל הדיבורים שלה על אוכל עשו אותי ממש רעב. לפחות, היה לי את הטאקט לא להציע לה לאכול באיזו מסעדת המבורגרים. בשלב הזה עוד הייתי מאופק, ניסיתי להציג בפניה דעות אחרות של אנשים בעדינות, אבל כל דבר שאמרתי היא שללה… למען האמת היא לא כל כך הקשיבה למה שאמרתי.

בשלב השני ישבנו בבית קפה והתחיל וויכוח על פמיניזם. בעצם אני לא חושב שאפשר לקרוא לזה וויכוח, משום שעיקר הדברים היו האשמות שלה כנגדי, על כך שאני מבטל את המין הנשי ותורם לפערים בין גברים לנשים.
"אוקי" אמרתי "אני מסכים אתך לגבי רוב הדברים שאמרת, אבל אני לא מבין מה אני עשיתי לך בכל הסיפור הזה"
"אתה חלק מהמערכת" קראה אלי כמעט בכעס "אם אתה לא תומך ברעיון הפמיניסטי, אתה נגדו"
המשפט הזה נשמע לי מוכר חשבתי לעצמי, אבל לא בדיוק זכרתי אם הוא השתייך לסטאלין, היטלר או מוסוליני…
הבטתי בה לרגע אחד, ופתאום שמתי לב לשרשרת של צלב שהשתלשלה מבעד לחולצה.
"מה זה?" שאלתי והצבעתי על השרשרת.
"זה צלב" ענתה לי
"אני רואה, אבל לא ידעתי שאת לא יהודייה" אמרתי לה מנסה לנסח את המשפט בצורה הכי עדינה שאני יכול. חשבתי לעצמי שזה יכול להסביר הרבה מכל התנהלות ההזויה הזו.
"אני יהודייה" אמרה לי בקול שקט
"טוב, אז למה את הולכת עם צלב, שזה סמל של הדת הנוצרית?" שאלתי והאמת שגם אם היא הייתה נוצרייה זה לא היה מפריע לי, אבל עצם זה שהיא לא נוצרייה והולכת עם צלב שיגע אותי.
"כי בא לי" אמרה לי בילדותיות.
זה כבר השלב שהחלטתי לחתוך את "הדייט" הזה.
"אני מזמין חשבון" הודעתי לה.
"אני אשלם על עצמי" אמרה לי באותה נימה שהייתה ספק כועסת ספק מתנשאת.
"איך שבא לך" עניתי בחוסר עניין.
היא שלפה את כרטיס האשראי שלה, ואני באתי להעביר אותו למלצר, כשראיתי שהשם שכתוב על הכרטיס הוא הדסה.
"הדסה?!?!?" פלטתי בתדהמה.
"כן, נולדתי הדסה, אבל שיניתי את השם למוניקה כדי שלא יידעו שאני ישראלית"

 אין ספק שראובן ריבלין צדק בנאומו כשאמר "אני איני מתיירא מהחרדים, השמאלנים או הימנים. אני מתיירא מאותם קיצוניים שמרשים לעצמם לירוק בפניה של ילדה בת 8, שמרשים לעצמם לשרוף מסגדים ומאלה שמרשים מעצם לחתור תחת המדינה בכל הזדמנות".

 

 

 
אין תגובות

פורסם ב- כללי   תגים: , , ,   

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.