RSS
 

המתכון לזוגיות מאושרת

13 1:52

"זה לא מה שאת חושבת... אנחנו רק ידידים"

מאיזושהי סיבה לא ידועה, אנשים באים אלי, לעיתים יחסית תכופות, בבקשה לאיזו עצה בנוגע לבעיה שיש להם במערכת היחסים. אני, משתדל לתת להם את הייעוץ הטוב ביותר שאני יכול. בד"כ העצות שלי די טובות, אבל לפעמים הן ממש ממש לא.

אחד הדברים הכי חשובים שצריך לזכור כשמייעצים זה לסייג את העצות שלך לעצמך. הכוונה היא שלכל עצה שאתה נותן למישהו, אתה חייב להוסיף "זה לפחות מה שאני הייתי עושה", או "אבל זה מה שהיה טוב בשבילי, אני לא יודע מה יהיה טוב בשבילך". בצורה הזאת אתה חוסך מעצמך הרבה מאוד האשמות במקרה והעצה מתפקששת, מעין תעודת ביטוח. סה"כ כל בני האדם הם שונים ולא כל מה שמתאים לך, מתאים לזה שמבקש ייעוץ.

הפעם זאת הייתה חברת ילדות. מישהי ששמרתי אתה על קשר טוב מגיל צעיר. מידי פעם היא מתקשרת בעיקר כדי לחפור על העבודה החדשה שלה, על החבר החדש שלה ועל הריב האחרון עם ההורים. אתם בוודאי יכולים להבין שלא יצא לי להגיד הרבה מעבר ל- "אהמ", "את צודקת" וכן כן בוודאי שאני אתך". לכן, הפעם האחרונה בה היא התקשרה נראתה לי הזדמנות חגיגית במיוחד לספר על אחת השיחות היחידות בהן אני דברתי יותר ממנה.

היא לא הפסיקה לבכות, מילא שתבכה, אבל היא גם לא הצליחה לדבר. אם היא הצליחה להשחיל משפט אחד תקין בשפה העברית הוא יצא ברעידות ושיהוקים, שהרסו אותו ברמה כזאת שאי אפשר היה להבין מילה ממה שהיא ניסתה להגיד. אחרי כ-10 דקות שבהן היא שיהקה, בכתה, צווחה ויללה לי באוזן, היא הצליחה להשחיל את המילה, בגידה.

כדי לחסוך מכם את הסיפור המלא, אספר לכם שבמקרה הזה, החבר, חזר מהצבא עייף, ולכן ביקש אישור לישון אצל חברה משותפת, החברה הליברלית, "עלק", שלו הסכימה בחפץ לב. היא אפילו דאגה לחבר שלה שלא ייסע עייף מהקריה לרמת גן. את המשך הסיפור אתם בוודאי מנחשים כבר. אצל החברה המשותפת היו עוד מספר חברים וביניהם עוד ידידה. במהלך הערב היה אלכוהול, ולאחריו מעט נשיקות ומזמוזים בקטנה. בסופו של דבר החברה "הליברלית" שמעה מהסיפור והתקשרה לבקש את עצתי.

"דבר ראשון" אמרתי בקול יודע דבר "את צריכה להעיף אותו, אם הוא פגע בך כל כך, את בהחלט שלא צריכה לסבול את זה".
"אבל הוא התנצל" ענתה לי בקול מתחנחן.
"לפחות תקשי עליו" כמעט והתחננתי בפניה "את לא יכולה ככה לקבל אותו חזרה, מה ימנע ממנו לעשות את זה שוב?"
"אוקי אז מה לעשות?" שאלה אותי מיואשת.
"קודם כל תציבי גבולות, את צריכה לתפוס אותו לשיחה, ולהסביר לו בתקיפות שאין דבר כזה לישון אצל ידידות יותר. בנוסף, דורשת באופן חד משמעי שהוא ינתק את הקשר עם הבחורה הזאת שהוא שכב אתה, כמו שלא היית מוכנה שהוא ייצא לדייטים עם הידידות שלו, כך את גם לא צריכה להסכים שהוא יישן אצלהן".
"ואם הוא לא יסכים?" שאלה, ולרגע אחד ממש ריחמתי עליה.
"אז אתם כנראה צריכים להיפרד" עניתי לה בפשטות "וחשוב מאוד שתזכרי, אל תפחדי לחתוך, אם הוא מביע איזו התנגדות אל תהססי לסגור את כל הקשר הזה במקום".
"איזה כיף לי שיש לי ידיד טוב כמוך, ג'וני, אני ממש לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיך". אמרה ונשמעה קצת יותר מעודדת.

יומיים לאחר מכן, אני מקבל שיחה.
"ג'וני… לא הייתי צריכה להקשיב לך" שמעתי את קולה של ידידתי.
"מה קרה?" שאלתי בבהלה, ואפילו לא הבנתי למה הייתי מבוהל כל כך.
"הוא זרק אותי" קולה עלה בכמה אוקטבות "הוא אמר שהוא לא מוכן לנתק עם הכלבה הזאת את הקשר" את המושג "הכלבה הזאת", היא אמרה כבר בטון כל כך צורם, שהייתי חייב להרחיק את הנייד מהאוזן.
"אוקי… אז איך אני אשם בזה שהוא מעדיף אותה?" שאלתי ובאמת לא הבנתי איפה אני לא בסדר. אני ממש חיכיתי לתשובה הגיונית, אבל הדבר היחיד שבקע מהנייד היה.
"אתה פשוט בן אדם חסר רגשות ואטום" היא נתקה.
העיקר ניסיתי לעזור, חשבתי לעצמי בסוף השיחה. משום מה יש לי תחושה חזקה שאני אקבל ממנה שיחה עוד כמה ימים, ובשיחה הזו היא תגיד לי כמה היא מאוכזבת מזה שלא התקשרתי להתנצל…

 

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.