RSS
 

הבחורה המושלמת

20 19:28

"אתה רוצה לטעום את הפחזניות שלי?"

חיכיתי מחוץ לבית שלה. עד עכשיו ראיתי אותה רק בתמונות, והיא נראתה ממש טוב, אפילו מאוד טוב, מספיק טוב בשביל שאבקש מידידה משותפת שלנו לעשות שידוך. למען האמת אני לא חושב שמעולם יצאתי עם מישהי שנראית כל כך טוב. המתנתי בהתרגשות באוטו, כשראיתי אותה יוצאת מפתח הבית, הלב שלי נעצר לכמה לשניות. "וואו", חשבתי, היא הדבר הכי יפה שראיתי בחיים.

עוד כשנסענו באוטו לא האמנתי שהדבר היפה הזה, שיושב לידי נמצא איתי בדייט. היה לה שיער שחור חלק שהגיע עד הגב התחתון, עיניים ירוקות גדולות ואף קטן, סולד וחמוד. היא לבשה שמלה שחורה ללא כתפיות, כאשר ישנו שסע באזור הרגליים שחשף את הירך. השלמות בהתגלמותה חשבתי לעצמי מביט במחשוף המכובד שהשמלה השאירה. היא חייכה וחשפה שיניים צחורות ולבנות. המראה המבריק של השיניים שלה, הזכיר לי שכבר כמעט שנה לא ראיתי שיננית.

נסענו למסעדה שהיא המליצה, והמארחת בחיוך מנומס הושיבה אותנו ליד השולחן. מאוד נחמד כאן חשבתי לעצמי, מסתכל על הנברשת הגדולה שהשתלשלה מהתקרה, ועל נגני הצ'לו שהנעימו את האווירה בעזרת מוזיקה.
"מסעדה מאוד נחמדה, מוזר שאף פעם לא שמעתי עליה" אמרתי בחיוך.
"כן, בד"כ אנשים רגילים לא באים לכאן… אם אתה מבין למה אני מתכוונת." אמרה והסתכלה עלי, כאילו אנחנו שותפים לאיזה סוד.
האמת שלא ממש הבנתי למה היא מתכוונת, אבל הנחתי לזה.
"אפשר להציע לכם יין?" אמר מלצר, שהזכיר קצת את אלפרד המשרת של באטמן. "זה שאטו דה פאפא, יין אדום, שרירי וגדוש בטעמים מרירים". הוסיף האלפרד הזה.
"נשמע טוב" היא אמרה בדיוק שנייה לפני שהעפתי את הפלצן הזה להביא תפריט. הוא מזג לנו שתי כוסות, ואז נפלה לי התובנה שאי אפשר להיות קמצן עם בחורה כזו, והגעתי להחלטה גורלית, שהיום, אני לא מתקמצן על כלום, הרי כמה יקרה יכולה המסעדה הזאת להיות? מסתבר שמאוד.

את ההלם הראשון חטפתי, כאשר קיבלנו את התפריט. ניסיתי להמשיך לחייך, למרות שהבנתי שאני הולך לחסל את משכורת הסטודנט שלי על הבחורה הזאת. הסתכלתי עליה שוב, טוב, היא כנראה שווה את זה. הזמנו את המנות שלנו.
"טלי, אז מה את עושה בחיים?" שאלתי בזמן הארוחה.
"אני סטודנטית להנדסת חשמל". אמרה טלי בחיוך.
בשלב הזה כמעט ירדתי על ברך, שלפתי טבעת נישואין והצעתי לה להתחתן איתי.
"וואו" עניתי במבט מעריץ.
"כן, אבל האמת שאני יותר נמשכת לתחום הבישול, בעיקר לאפות עוגות." היא המשיכה לחייך, ואני כמעט שפצחתי בריקוד על השולחן, אבל הסתפקתי בלהמשיך ולחייך כמו אידיוט.
ככל שדיברנו יותר, כך הבנתי שהיא הבחורה המושלמת, קלילה, מצחיק, לומדת מקצוע טוב, ויפה בקנה מידה בינלאומי. ישבנו כמה שעות במסעדה, ואז הגיעה השעה להזמין חשבון. שוב פעם הגיע אלפרד, הפעם עם פתקית קטנה בידו. גל של בחילה, בהלה ואימה חלף בגופי כשראיתי את המספר בן השלוש ספרות. פתאום הרגשתי כבד ומעוצבן, הוצאתי את כרטיס האשראי ביד רועדת והנחתי על השולחן. טלי אפילו לא מצמצה לכיוון החשבון. רק בטיפ שאצטרך להשאיר אפשר לקנות ארוחה לבן אדם במסעדה רגילה, חשבתי כשאלפרד נעלם אל הקופה עם כרטיס האשראי הבלוי שלי.

יצאנו מהמסעדה  מחובקים, עד שהגענו לרכב, והקפצתי אותה הביתה.
"היה לי ממש כיף" אמרה טלי בחיוך הכובש שלה, שנייה שנעצרתי ליד החניה של הבית שלה.
"גם אני מאוד נהניתי". אמרתי והתקרבתי לנשק אותה.
היא הסיטה את ראשה מפני.
"מצטערת" אמרה והחיוך עדיין לא ירד מפניה. "אני לא מתנשקת על הדייט הראשון."
היא נישקה אותי בלחי בזריזות (אני לא ארחוץ את הלחי הזאת בחיים) ונכנסה לביתה.
בדרכי הביתה חשבתי על הקטע הזה שהיא לא מתנשקת בדייט הראשון, תכל'ס, אולי הייתי פוסל על כך כל בחורה אחרת, אבל טלי, היא לא בחורה רגילה, היא בחורה לחתונה, במידה ויש לך אפשרות לממן אותה.

 

 

 

 

השאר תגובה

עליך להיות מחובר כדי להגיב.